ת"א 2117/07

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בהפצת ציוד מעבדה ואספקה, האשימה את הנתבעת, מתחרה, בניצול לרעה של סודותיה המסחריים. עובדו לשעבר של התובע, אשר הועסק מאוחר יותר על ידי סוכן הנתבעת בישראל, חדר למחשבי התובעת והעביר לנתבעת מאות מיילים שהכילו מידע עסקי סודי. עובדי הנתבעת, לרבות מנהל קשרי הלקוחות שלה ועובד בכיר נוסף, קיבלו את המידע מעובדו לשעבר של התובע, בידיעה כי הוא הושג באמצעים פסולים. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן ביצע את עוולת גזל הסודות המסחריים. מהראיות עולה כי הנתבעת קיבלה לפחות 10 הודעות דוא"ל המכילות את פרטיה הסודיים של התובעת, וכי עובדיה נפגשו עם עובדו לשעבר של התובע מספר פעמים וקיבלו ממנו חומרים חסויים נוספים. בית הדין מצא כי הנתבעת שידלה והשתתפה באופן פעיל במעשיו של העובד לשעבר של התובעת, והשתמשה במידע הפסול לרעת התובעת. בית המשפט קבע, כי המידע שנגזל על ידי הנתבעת מהווה סודות מסחריים, שכן מדובר במידע עסקי שאינו נחלת הכלל, אשר סודיותו העניקה לתובעת יתרון מסחרי על פני מתחריה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת אחראית למעשיהם של עובדיה הבכירים, שכן הם נחשבו לאורגנים של החברה, ומעשיהם נעשו במסגרת העסקתם ולטובת הנתבעת. למרות שקבע כי נגרם לתובע נזק כתוצאה ממעשיו של הנתבע, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח די הצורך את היקף הנזק. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע מיליון ₪ כפיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, לפי חוק הנזיקין המסחריים, התשנ"ט-1999. סכום זה חושב על סמך לפחות 13 עוולות נפרדות שביצע הנתבע, שכן כל מקרה של מעילה במידע סודי שונה היווה עוולה נפרדת. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 210,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 600,000 ₪, לאחר ניכוי 400,000 ₪, אותם כבר קיבל התובע כפיצוי מעוולה אחרת. בית המשפט קבע, כי התובע אינו זכאי להשבה של סכום העולה על הפיצוי שנפסק בפסק הדין הראשון נגד אחד המעוולים, כנדרש בפקודת הנזיקין.