ת"א 25361-03-20

תקציר

התובע, שאינו דובר עברית כשפת אם, תבע את עורך דינו בגין רשלנות במהלך תביעת עבודה שיוצגה על ידי הנתבעת. התובע טען כי הנתבע לא סיפק מתורגמן, וכתוצאה מכך הוא לא הבין את ההליכים בבית המשפט והסכים לפשרה של 21,000 ₪ במקום ללכת למשפט. הנאשם ביקש מתורגמן לפני הדיון, אך בית המשפט לא נעתר לכך. עם זאת, הראיות הראו כי התובע היה בעל הבנה בסיסית של השפה העברית והשתתף באופן פעיל בדיון. השופט גם הסביר לתובע את תנאי הפשרה. משכך, בית המשפט לא מצא כל רשלנות מצד הנתבע. באשר לשכר טרחת עורך דין, נקבע בהסכם המקורי כי התובע ישלם את כל ההוצאות "לפי העניין". הנתבע ביקש שני תשלומים בגין שכר טרחה והוצאות משפט, אשר לטענת התובע היו תרמיתים מאחר וההוצאות טרם הוצאו. בית המשפט מצא כי היה זה נוהגו המקובל של הנתבע לבקש מקדמות עבור הוצאות כדי להימנע מלקוחות להיות חייבים לו כסף, והתובע הסכים לשכר הטרחה לאחר מספר פגישות. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה, לא מצא כל רשלנות מקצועית או גניבה, והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 5,000 ₪.