ת"ק 5046-01-22

תקציר

פסק הדין דן ביישומו של כלל המיצוי במשפט הישראלי, בפרט ביחס לתביעות לשון הרע. כלל המיצוי מחייב את התובעים להביא את כל טענותיהם הנובעות מעילת תביעה אחת בתביעה אחת ולמצות את כל זכויותיהם. מטרתו להגן על נאשמים מפני הטרדה מספר פעמים מאותה סיבה, למנוע עומס על מערכות בתי המשפט ולהימנע מהחלטות סותרות. בהקשר של דיני לשון הרע, כלל זה מחייב את התובעים לכלול בתביעה אחת את כל הפרסומים המהווים לשון הרע ונגזרים מאותו רקע עובדתי. פסק הדין מדגיש אימוץ הגדרה רחבה של "עילת תביעה" כך שתתמקד במכלול העובדות המהוות מעשה או עסקה. הגדרה זו נועדה לייעל את ההליכים האזרחיים ולהשיג צדק מידתי בין הצדדים לבין הציבור. בהתייחס למקרה הנוכחי, מסיק השופט כי הפרסומים הנדונים בתביעה הנוכחית הם חלק מסכסוך מתמשך בין התובע לנתבע, הכולל טענות דומות ופורסם בסמוך לפרסומים בתביעה קודמת (ת"א 15888-09-19). לפיכך, על פי כלל המיצוי, התובע אינו זכאי להגיש תביעה חדשה בגין פרסומים אלה. השופטת מדגישה כי אין די בטענות התובע בדבר הגשה חלקית של התביעה הקודמת בשל אילוצי סיוע משפטי או שיקולי שכר טרחה כדי לגבור על כלל המיצוי. לפיכך, השופט מורה על מחיקת ההליך הנוכחי, תוך הדגשת מורכבות הסוגיות הפרוצדורליות ובוחרת שלא להמחות הוצאות למי מהצדדים. לבסוף, פסק הדין מציין כי ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 יום.