ע"א 2907/04

תקציר

נסוב דנן בסכסוך על הסכם משנת 1965 בו מכרו שני אחים (המשיבים) זכויות במקרקעין לאח שלישי (המערער). למרות ההסכם, הקרקע לא הועברה באופן רשמי, ונותרה רשומה על שם המשיבים שבנו בהמשך בניין דירות ומכרו חלקים לצדדים שלישיים. המערערת רשמה הערת אזהרה בשנת 1988, שהובילה לנקיטת הליכים משפטיים בין הצדדים. בבית המשפט טענו המשיבים כי ההסכם זויף, אך ראיות פורנזיות והרשעה פלילית הפריכו טענה זו. בית המשפט המחוזי צידד תחילה במשיבים, הסיר את הערת האזהרה של המערער, תוך שהוא מציין שיהוי וקבלת נסיבות חדשות כנימוקים. עם זאת, בערעור נקבע כי המערער שמר על זכות שוויונית במקרקעין מאחר שההסכם לא נכרת, ואיחורו אינו מהווה ויתור על זכויות. תוך הכרה בהעברת הנכסים שנמכרו לצדדים שלישיים עקב עסקאות סותרות, אישר בית המשפט את זכותה של המערערת ביתר חלקי הנכס, ומצא כי התנהלותם של המשיבים 1 ו-2 אינה צודקת. הערעור התקבל בחלקו לרישום חלקים שלא נמכרו בנכס על שם המערערת, תוך מתן ייעוץ לצדדים לפתור סכסוכים כספיים באופן עצמאי. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המערער.