ב"ל 27895-10-13

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, וקבע כי בעלותה של התובעת ברכב עלתה על הערך המרבי הנקוב בתקנות הבטחת הכנסה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי מחירון הרכב הרלוונטי הוא מחירון לוי יצחק, הקובע את שווי הרכב על סמך המידע שברישיון הרכב בלבד, ובכך מבטיח בהירות, שוויון ויעילות בתהליך קביעת ההטבה. רכבו של התובע, ששווויו 40,500 ₪ על פי מחירון לוי יצחק, חרג מהשווי המרבי של 40,000 ₪ הקבוע בתקנות הזכאות לגמלה בתקופה הנתבעת. בית המשפט אמנם הכיר בכך ששווי רכבו של התובע קרוב לסף, אך הדגיש את הצורך לפרש את התקנות כפשוטן ולהימנע מהרחבת הקריטריונים לזכאות. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של גישה אחידה ומוגדרת לכלל המוטבים לקביעת שווי הרכב, המונעת התחשבות במשתנים נוספים מעבר לאלה הקבועים ברישיון הרכב. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, תוך שהוא מדגיש כי היעדר שכר טרחה נבע מנסיבות המקרה הספציפיות.