רע"פ 6533/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לקבילותן של ראיות בדמות עדותו של קטין שמסר חוקר נוער לפי החוק לתיקון פקודת הראיות (הגנה על ילדים), והאם ראיה כזו עדיין תקפה אם מלאו לקטין מאז מלאו לו ארבע עשרה שנים – הגיל שבו הקטין יכול להעיד בבית המשפט – ואכן העיד בבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוקים הרלוונטיים היא לאפשר הגשת הודעה של קטין שנמסרה לחוקר נוער כראיה, גם אם הקטין הגיע מאז לגיל 14 והעיד בבית המשפט. זאת משום שהחוק אינו מבחין במפורש בין תרחישים אלה. יתר על כן, בית המשפט פירש את דרישת ה"סיוע" לאמירות שניתנו לפי החוק לתיקון פקודת הראיות כחלה רק כאשר בית המשפט מסתמך אך ורק על האמירה כראיה ולא כאשר מוצגות גם ראיות אחרות. במקרה האחרון, הראיה הנוספת נשקלת לצד ההצהרה, והרשעה לא תתבסס רק על ההצהרה. במקרה הספציפי הזה היו ראיות נוספות בדמות עדויות של הקטינים המעורבים, שמלאו להם 14 שנים, וכן ראיות נוספות הקשורות לתלונה החדשה ולמצבם הנפשי של הקטינים, שבית המשפט קבע כי הן מספקות תמיכה מספקת להודעות. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי אין צורך בסיוע נוסף במקרה זה ודחה את הערעור.