ע"ע 56903-02-15

תקציר

הערעורים הם על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה של עובד נגד מעסיקיו לשעבר, מפעילי פארק קיפצובה, בגין תשלומים שונים המגיעים לו לכאורה בעקבות עבודתו וסיום עבודתו. העובד עבד בפארק בתפקידים שונים במשך למעלה מ-12 שנים עד לפיטוריו בשנת 2010. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את תביעות העובד לגמול שעות נוספות, גמול בגין מנוחה שבועית, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. השופטים מסכימים עם הפסיקה הקודמת לפיה חישוביו של העובד היו מעורפלים וכי הוא לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. יתר על כן, בית הדין סירב לפסול את תצהירי עדי המעסיק שנחתמו במקום אחר ונשלחו בפקס לעורך הדין, למרות שהדבר מנוגד לנוהל, משום שעורך דינו של העובד לא העלה כל התנגדות במהלך חקירתם הנגדית של עדים אלה. ערעורו של העובד נדחה, שכן השופטים מסכימים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הוא לא הביא ראיות לעבודה בשעות בהן טען. המעסיקים ערערו גם על החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שקבעה כי דוחות הנוכחות במשך ארבעה חודשים תוקנו על ידי הפארק. השופטים מסכימים עם הכחשת הפארק וקובעים כי העובד לא הוכיח כי הדו"חות תוקנו. לפיכך, ערעור הפארק בעניין זה מתקבל, ופיצויי העובד בגין 14 ימי חופשה מבוטלים. בהתחשב בכך שתביעת העובד נדחתה לחלוטין, קבעו השופטים גם כי יש לפסוק לפארק הוצאות בגין ההליכים הקודמים בבית המשפט המחוזי והערעור הנוכחי. לבסוף, נדרש העובד לשלם לפארק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור מופחת של 10,000 ₪.