ת"א 7411-05-10

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד מעסיקו לפי פקודת הנזיקין, בטענה לנזקי שמיעה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש בעבודה. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, תוך שהם מצטטים החלטה קודמת של בית הדין לעבודה שלא מצאה קשר סיבתי בין סביבת העבודה של התובע לבין בעיות השמיעה שלו, אשר ביססה השתק – עיקרון משפטי המונע התדיינות מחודשת בסוגיה שכבר הוכרעה בין אותם צדדים. התובעת טענה כי החלטת בית הדין לעבודה אינה מחייבת, שכן היא מבוססת על כללי ראיות וסדרי דין שונים מאלה שבתיק הנוכחי בבית משפט השלום, לרבות אפשרויות מוגבלות לחקירה נגדית ולבירור. עם זאת, בית הדין דחה טענה זו, וציין כי ההליכים בבית הדין לעבודה העניקו לתובע הזדמנויות רבות להוכיח את טענתו וכי דיני הראיות, אף שאינם זהים, דומים דיים כדי להבטיח משפט הוגן. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי התובע כבר קיבל את יומו בבית הדין וכי התביעה הנוכחית, בהיותה מבוססת על אותה סוגיה, הושתקה בצדק בהחלטה הקודמת של בית הדין לעבודה. פסק הדין אישר את ההשתקה, דחה את תביעת התובע והדגיש את החשיבות של מניעת פסקי דין סותרים, וניתן ללא צו להוצאות.