בש"א 23265/04

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת, חברת תעופה ישראלית, בעקבות מותו של עובדו של האחרון במהלך טיסה מבנגקוק לתל אביב. המשיבים, העיזבון והוריו של העובד המנוח, תובעים פיצויים מחברת התעופה, בטענה כי המוות נבע מרשלנות חמורה של חברת התעופה. חברת התעופה לא דיווחה לנוסעים על הסיכונים של תסמונת פקקת ורידים עמוקים (DVT), מצב שנגרם על ידי ישיבה ממושכת, שהביאה למותו של העובד. חברת התעופה השיבה בתביעה שכנגד, בבקשה לדחות את התביעה, בטענה כי עילת התביעה של המשיבים נעדרת שחר. פסק הדין מצדד בחברת התעופה, וקובע כי יש לדחות את התביעה משום שהמוות לא נגרם כתוצאה מ"תאונה" כהגדרתה בחוק התובלה האווירית. יתר על כן, האמנה אליה מתייחס החוק קובעת כי במקרה של נזק במהלך תובלה אווירית, הדין הכללי מוחלף ורק חוק התובלה האווירית חל. השופט מצטט פסקי דין קודמים רבים, מקומיים ובינלאומיים, המבססים תקדים לפיו DVT אינו נחשב לתאונה, ולכן לא ניתן להטיל אחריות על חברת התעופה. השופט מגיע למסקנה כי יש לגבור במקרה זה על זכותם החוקתית של המשיבים לגשת לערכאות ומורה על מחיקת התביעה, בצירוף הוצאות בסך 12,500 ש"ח, שישולמו על ידי המשיבים.