ה"פ 9372-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על זכויות רכושיות ובפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. השופט פותח בהדגשה כי הם אינם מוסמכים לדון בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וכי תפקידם אינו לשמש כערכאת ערעור במקרה זה. עוד קובעת השופטת כי לא תדון בטענות הנוגעות לנסיבות שהובילו לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. באשר לטענת התובע כי צו בית המשפט אינו תקף, מציינת השופטת כי טענה זו אינה נתמכת בפסק הדין עצמו, הקובע במפורש כי הוא יכול לשמש בסיס לרישום זכויות בטאבו. השופטת מדגישה כי לקבלת טענת התובע תהיינה השלכות מרחיקות לכת, המעמידות בסימן שאלה את כל העסקאות המתבצעות בבתי המשפט ומרתיעות רוכשים מלרכוש נכסים בנסיבות כאלה. השופט מפנה לפסיקה קודמת ולמחקרים משפטיים כדי לתמוך בעמדה לפיה יש להגן על רוכשי נכסים באמצעות צווי בית משפט. סעיף 34א לחוק המכר, לטענתם, יוצר תקנת שוק לזכויות הרוכשים, המגנה עליהם מפני תביעות קודמות. לאור זאת, דוחה השופטת את טענות המבקש כנגד שני המשיבים. השופט נוגע גם בסוגיית השיהוי, ומציין כי הבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר, ומטיל ספק בתום הלב של המבקש בניהול הליך זה. בהתחשב בנסיבות, השופט מורה על ביטול העיקול על הנכס ופוסק כי על המבקש לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪. ההחלטה בהוצאות הנוגעות למשיבים האחרים תתקבל בתום ההליך העיקרי.