עש"ר 56976-12-13

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על החלטת המנכ"ל שסירבה להעניק רישיון לחברה המבקשת להעסיק עובדים זרים בענף הבנייה. החברה הגישה בקשה לרישיון כשבוע לאחר הקמתה, ובעליה, שלא היה לו ניסיון בתחום, היה בעל המניות היחיד. החלטת המנכ"ל התבססה על חשדות סבירים ומבוססים כי בעלה של הבעלים, שהיה בעל ניסיון רב בהעסקת עובדים זרים, היה מעורב ויהיה מעורב בניהול החברה, דבר שהבעלים נמנע מלגלות. חשד זה התחזק בעקבות דבריה של בעלת החברה עצמה במהלך פגישת הבהרה עם הרשויות, שם הצהירה בתחילה כי בעלה יסייע לה בניהול החברה, אך בהמשך סתרה את עצמה. בית המשפט מצא כי הבעלים מסר פרטים כוזבים או שגויים, המצדיקים את הסירוב על פי החוק הרלוונטי. כמו כן, המנכ"ל המיועד היה חסר את הניסיון הניהולי הנדרש, וחלק מהליקויים הטכניים בבקשה לא תוקנו. למרות שהרשות התמהמהה במתן החלטתה, בית המשפט לא מצא כל פגם בהחלטה עצמה וראה בשיהוי חלק מהערכת הסבירות שלה. בית הדין דחה גם את טענת המערערת כי ההחלטה נבעה משיקולים זרים של התנכלות לבעל. לבסוף, בית המשפט לא קיבל את בקשתו החלופית של המערער להגשת בקשה מתוקנת, שכן ההצעה במהלך הדיון הייתה שונה מהבנתו של המערער. ככלל, החלטת המנכ"ל הייתה בסמכותו, מידתית, סבירה ולא הושפעה משיקולים לא ענייניים. לפיכך, הערר נדחה, והחלטת המנכ"ל נותרה בעינה. כל צד יישא בעלויות שלו.