ע"פ 7350/12

תקציר

בהכרעת דין זו התלבט ערכאת הערעור האם לשנות את העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער, שהורשע בעבירות סמים ונשק חמורות שבוצעו בהיותו קטין. אמת המידה המעוגנת בערעור היא להימנע מהתערבות בגזרי הדין של בית משפט קמא, אלא אם נפלה טעות בולטת או סטייה משמעותית מהנורמה. בא כוח המערער טען כי עונשו של בית משפט קמא חמור באופן בלתי מידתי בהשוואה לעונשם של נאשמים אחרים בנסיבות דומות, תוך פגיעה בעקרון אחידות הענישה, המבטיח ענישה עקבית בעבירות דומות. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שגזר הדין אינו מדע מדויק ועליו לאזן בין גורמים רבים, לרבות חומרת העבירה והנסיבות הפרטניות. המערער ביצע את העבירות יחד עם דודו, שקיבל עונש חמור יותר בשל עברו הפלילי המשמעותי יותר. בעוד שמעשיו של המערער היו חמורים ללא ספק, העובדה שהיה כמעט בגיר באותה עת והנסיבות האישיות הקשות שעמן התמודד, כגון רקע משפחתי בעייתי, נלקחו בחשבון. למרות שבתחילה לא הביע חרטה, הוא הביע חרטה וביקש שיקום באמצעות פעילויות חינוכיות בכלא. לאור שינוי חיובי זה ומעמדו הקטין במהלך ביצוע העבירה, הסכים בית המשפט להפחית את עונשו של המערער ל-24 חודשי מאסר, כאשר המאסר המותנה המקורי נותר כדי להרתיע מפני עבירות עתידיות. השופטים ג'ובראן וסולברג הסכימו עם הצעתו של השופט דנציגר, וההחלטה התקבלה סופית ב-14 בינואר 2013.