ת"א 21940-08-09

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת חברה שפיתחה תוכנה, תבעה את הנתבעים, לרבות עובדיה לשעבר, בגין רשלנות וגניבת זכויות קניין רוחני הקשורות למוצר החברה. לטענתה, הנתבעים פגעו בה בכך ששלחו מכתב למשקיעים, בו טענו לבעלות חלקית על המוצר. הנתבעים טענו מנגד בגין לשון הרע ותביעת זדון, בטענה כי טענות התובע ריקות מתוכן, וכל מטרתן לפגוע בהן. בית המשפט דחה את טענות התובעת, ולא מצא ראיות לנזקים או להתנהגות רשלנית של הנתבעים. נפסק כי אמונתם של הנתבעים בבעלות החלקית שלהם בקניין הרוחני הייתה סבירה, נוכח תרומתם לפיתוח המוצר ועמדתה העמומה של התובעת לגבי תפקידם בחברה. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא העבירו או השתמשו במוצר שלא כדין, ונזקי התובע נגרמו בעצמם. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעים לפיצוי בגין הוצאותיהם המשפטיות בהליך קודם. בית המשפט קבע כי החלטה קודמת בעניין ההוצאות מיצתה את זכויות הנתבעים בעניין זה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כי ההליך הקודם היה חסר תועלת או נועד להטריד את התובעים שכנגד. גם התביעה שכנגד בגין לשון הרע ותביעת זדון נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לפגיעה בשמם הטוב של התובעים שכנגד או להתנהגות זדונית מכוונת של הנתבעים שכנגד. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, כאשר התובע שילם לנתבעים הוצאות בסך 45,000 ₪. בית המשפט הדגיש את חוסר הצדק בטענות התובעת ובהתנהלותה הפרוצדורלית. שני הצדדים שמרו לעצמם את הזכות לערער על פסק הדין.