רע"א 65242-12-24

תקציר

עקרונות משפטיים וחידוש בפרשת משה (מרזם) נ' סטרול: 1. **תקן למתן רשות ערעור על החלטות הוצאות:** - ההחלטה מתייחסת במפורש לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המגבילה מתן רשות ערעור על החלטות בדבר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, אלא אם כן החלטות אלה ניתנו לאחר פסק הדין הסופי ואינן כלולות בו. - בית המשפט חוזר על העיקרון שבתי המשפט לערעורים בדרך כלל אינם בוחנים החלטות הוצאות באופן עצמאי אלא אם כן הן עומדות בקריטריונים סטטוטוריים ספציפיים, תוך הדגשת הסופיות והאופי השיפוטי של פסיקות הוצאות ברמת בית המשפט קמא. 2. **חסם משפטי לערעור מיידי על הוצאות במהלך הליכים תלויים ועומדים:** - על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות בהן לא תינתן רשות ערעור), התשס"ט-2009, בית המשפט מדגיש כי ערעורים על החלטות הוצאות מנועים בדרך כלל עד לפסק הדין הסופי, ומחזק חידוש פרוצדורלי שמטרתו יעילות ויציבות שיפוטית. - בית המשפט מבהיר כי החלטות עלויות, הנחשבות לעתים קרובות מקריות, אינן כפופות לערעורים ביניים, ובכך מונעות התדיינות מקוטעת ומעודדות פתרון סופי. 3. **היקף ביקורת הערעור והכבוד השיפוטי:** - בית המשפט מדגיש את הרף הגבוה לביטול החלטות הוצאות, ומציין כי ערכאת הערעור "נוטה שלא להתערב", בהתאם לעקרונות הריסון השיפוטי לערעורים. - זה מדגיש עיקרון פרוצדורלי לפיו בתי משפט קמא נהנים משיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, ובתי המשפט לערעורים מגלים כבוד אלא אם כן יש טעות ברורה, שאינה מטופלת במקרה זה. 4. **חדשנות משפטית - ערעורים אזרחיים מתמקדים בפסק דין סופי מהותי:** - פסק הדין מחזק חידוש משפטי מבוסס, אך משמעותי: העדפת הערעורים להתמקד בפסקי דין מהותיים ולא בהחלטות הוצאות נלוות, אלא אם נסיבות חריגות מצדיקות דיון מחדש. - גישה זו שואפת לייעל את ההתדיינות המשפטית, לחסוך במשאבים שיפוטיים ולשמור על סופיות ההליכים המשפטיים, ולסמן התפתחות פרוצדורלית מפרקטיקות קודמות שבהן ניתן היה לערער בקלות רבה יותר על החלטות עלויות ביניים. 5. **השלכות פרוצדורליות וזכויות עתידיות של המבקש:** - בעוד שבקשת רשות הערעור נדחתה, בית המשפט קובע במפורש כי המבקש שומר לעצמו את הזכות לערער על פסק הדין הסופי, לרבות החלטות הוצאות בהקשר זה, תוך יצירת בהירות פרוצדורלית לגבי רצף והיקף זכויות הערעור. 6. **השלכות על שיקול דעת בית המשפט וניהול הוצאות:** - נימוקיו המפורטים של בית משפט השלום באשר לביטול הדיונים והשפעתם על ההוצאות משקפים גישה שיפוטית הוגנת המתחשבת בהתנהלות בעלי הדין, ומחזקת את העיקרון לפיו הוצאות נפסקות על סמך הנסיבות המובילות לעיכובים פרוצדורליים ולחוסר יעילות. **תקציר:** מקרה זה מדגים את העקרונות המשפטיים המסדירים את הביקורת בערעור על החלטות הוצאות בהליך האזרחי בישראל, תוך שימת דגש על מגבלות סטטוטוריות, שיקול דעת שיפוטי והכוונה לקדם יעילות פרוצדורלית באמצעות ריסון ערעורים. הוא גם ממחיש את החידוש השיפוטי של הגבלת ערעורים על הוצאות לשלב פסק הדין הסופי, אלא אם נסיבות חריגות מצדיקות בחינה מיידית.