ת"א 30724-03-10

תקציר

התובעים, יורשיו של המנוח, טענו לבעלות על חלקת אדמה בצור באהר וביקשו לפנות את הנתבע מהנכס. עם זאת, הם לא הצליחו לספק ראיות מספיקות להוכחת זכותם בקרקע כיורשים. צו הירושה מירדן לא הוכר בישראל ולא כלל פירוט של הקרקע המדוברת. בנוסף, זיהוי הקרקע וגבולותיה נותרו לא ברורים, והתובעים לא הגישו את השרטוטים או התוכניות הנדרשות להבהרה. כמו כן, הציג הנתבע מספר עדים שהעידו כי הקרקע שייכת לאחיו של המנוח ולא למנוח עצמו. התובעים גם לא הביאו ראיות לכך שהמנוח השתמש או בנה על החלקה, בעוד הנתבע הציג אישורים ועדים שסתרו את טענות התובעים. כתוצאה מכך, מצא בית המשפט כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר הבעלות או הזכויות המקובלות בקרקע. מאחר שהתובעים לא הצליחו לבסס את בעלותם, שאלת זכויותיו של הנתבע בנכס ותביעת הפינוי הפכה למחלוקת. בית המשפט דחה את התביעה והורה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. למרות זכותם של התובעים להגיש תביעה לפקיד ההסדר, בית המשפט לא הכריע בסוגיית בעלותם הפוטנציאלית. פסק הדין גם לא התייחס לתוקף רכישת הקרקע על ידי הנתבע.