עב"ל 16656-03-11

תקציר

בא כוח המוסד לביטוח לאומי טען כי הערעור צריך להתרכז בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין די ראיות כדי לתמוך בהתרחשות אירוע מקרי. הם קראו לקיום פסק הדין של בית הדין האזורי. לאחר עיון בחומרי התיק, בטיעונים בעל פה ובכתב, ובהתחשב בפסק דינו של בית הדין המחוזי, הסכים בית הדין לערעורים. הם קבעו כי ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי מבוססים היטב ולא ראו הצדקה משפטית להתערב. באשר לטענות המערערת, ציין בית המשפט כי קיימת חשיבות רבה לרשומות הרפואיות ולאנמנזות המטופלים, שכן הן נחשבות אמינות ומדויקות. לפיכך, בית המשפט לא יכול היה לקבל את הטענה כי בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות מופרזת למסמכים רפואיים בסמוך לאירוע הנטען ולעיתוי שבו האירוע הוזכר לראשונה. בית המשפט התייחס גם למקרים קודמים (עב"מים לאומיים 176/99 ואחרים) לתמיכה בדעה זו. הם הדגישו כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על ראיות שונות, לרבות עדותו של המערער, שלא נראתה משכנעת, היעדר עדויות מרכזיות וסתירות בדברי המערער ובחומר הראיות. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי אין בה כדי להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו על התרשמותה הישירה. לבסוף קבע בית המשפט כי לא יהיה צו להוצאות, וההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים.