ערר 1133-12-21

תקציר

פסק הדין דן בזכות ערר על החלטות הנוגעות להיתרי בנייה ובפרשנות תכנית של ועדה מקומית לחוף רחצה. על פי החוק, רק על החלטות הנוגעות לסירוב לתת היתר או לדחיית התנגדות ניתן לערער. פסק הדין מדגיש כי פרשנותה של תכנית צריכה להתחשב הן בלשונה והן בתכליתה. במקרה זה, תכנית ח/1680 נועדה לאפשר שימושים שונים בחוף הרחצה ומפרטת שימושים מותרים, לרבות ספורט ימי. בית המשפט קובע כי הצבת מיכלי אחסון זמניים לציוד גלישה תואמת את מטרת התכנית ויש לאשר אותה. הסיבה לכך היא שהמכולות מאפשרות את השימוש העיקרי בחוף לספורט ימי ומהוות מטרה של אמונות טפלות למטרה העיקרית. בנוסף, פסק הדין מתייחס לבנייה בסמוך לחוף הים וקובע כי התוספת השנייה לחוק התכנון והבנייה אינה טעונה אישור למבנה במרחק של 300 מטר מהחוף. בית המשפט דן גם בתוקפה של תכנית המדידה ומגיע למסקנה כי די בתכנית הקיימת. כמו כן, בית המשפט מפרש את סעיף 8 לתמ"א 13 כמתיר ספורט ימי בחוף רחצה ואינו מוצא מניעה להשתמש בחוף לאחסון ציוד ספורט ימי. ככלל, הערר נדחה מאחר שלמערערים אין זכות ערר, והבקשה להיתר מתיישבת עם התכנית. ההחלטה מתקבלת על סמך בחינת כלל הטענות ופרשנות החוקים והתוכניות הרלוונטיים.