בש"פ 5191/13

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם יש תשתית ראייתית מספקת להארכת מעצרו של המערער עד לסיום ההליכים נגדו. אמת המידה שננקטה לא הייתה מעבר לספק סביר, אלא האם קיים סיכוי סביר שהראיות יובילו להרשעה לאחר בדיקה מעמיקה במהלך המשפט. עיקר התמקדותו של בא כוח המערער בחולשתן הנטענת של הראיות לכאורה, בעיקר בשל חזרתו של המתלונן מגרסתו הראשונית שזיהתה את המערער כיורה. עם זאת, בית המשפט החליט כי שאלות של מהימנות צריכות להיפתר במהלך ההליך העיקרי, וציין כי ההאשמות הראשוניות של המתלוננת ועדויות של עדים אחרים, כגון וסים וסוקינה, תמכו בטענת התביעה. חרף חוסר עקביות וערעורי מהימנות, נקבע כי די בראיות לכאורה, לרבות מעורבותו של המערער באירוע המקדמי וראיות הקושרות אותו לזירה. נוכח אופיין המסוכן של העבירות הנטענות, לרבות שימוש בנשק, נקבעו עילות מעצר בהתאם לסעיפים המשפטיים הרלוונטיים. בית המשפט שקל חלופות מעצר אך הגיע למסקנה כי אלה אינן ראויות בשל מסוכנותו הפוטנציאלית של המערער, הסיכון לפגיעה חוזרת וחוסר שיתוף פעולה. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את ההחלטה לדחות את השחרור למסגרת מעצר חלופית בשל חששות מהותיים שהובלטו בתסקירי המבחן. בסופו של דבר נדחה הערעור, שאישר הן את הראיות המספיקות לפי מבחן זאדה והן את ההחלטה על המשך המעצר.