ע"פ 17272-01-12

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא על העונש שהוטל על המשיב בגין שידור תוכנית קבועה בתחנת רדיו פיראטית במשך כחמש שנים. המשיב הודה באשמה. בית משפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות מצבו הרפואי ועברו הפלילי הנקי, והטיל עליו עונש של עבודות שירות, קנס ומאסר על תנאי במקום מאסר בפועל. המדינה עתרה להחמרת הענישה, בטענה כי הקלתו של בית משפט קמא חרגה מהמדיניות שנקבעה של הטלת מאסר בפועל בגין עבירות מסוג זה. השופט שפירא הציע לדחות את הערעור תוך הבהרת העונש ההולם במקרים של רדיו פיראטי כמאסר עם עבודות שירות וקנסות כספיים. הגם שהעונש שהוטל על המשיב נטה להקלות, הוא שקל את נסיבותיו האישיות הייחודיות. השופט שפירא הדגיש כי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בגזר הדין, אלא אם נפלה טעות מהותית או חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת. מאחר שלא כך היה כאן, יש לדחות את הערעור. השופט גרשון, לעומת זאת, סבר כי בית משפט קמא חרג ממדיניות הענישה הראויה ותמך בערעור המדינה. לטענתם, נסיבותיו האישיות של המשיב אינן מצדיקות הקלה כזו, מה גם שהעבירות בוצעו שוב ושוב במשך חמש שנים. השופט גרשון הציע עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד הקנס שהוטל בעבר והמאסר על תנאי. השופטת קיסריה צידדה בשופט שפירא והדגישה כי גזר דינו של בית משפט קמא, אף שחרג מהנורמה, לא היה חריג יתר על המידה, במיוחד בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב. בסופו של דבר נדחה הערעור ברוב דעות, כאשר השופטים שפירא וקיסריה דחו אותו והשופט גרשון התנגד.