דב"ע לז/11 - 2

תקציר

הסכסוך בין עובדי עיריית רמת גן לעירייה עצמה נסב סביב גמול שעות נוספות. העובדים טענו כי העירייה הפסיקה לשלם להם שכר שעות נוספות, מה שהביא להקמת ועדת הפרטה, כפי שהותוותה בהחלטת הפשרה, כדי לפתור את הסוגיה. עם זאת, החלטות הוועדה לא היו סופיות, והעובדים הגישו תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב. בית המשפט המחוזי חילק את התביעה לשני חלקים וקיבל חלקית את טענת העירייה כי החלטתה הראשונה של הוועדה היוותה מעשה של בית המשפט. העובדים ערערו על החלטה זו וטענו כי תפקידה של ועדת ההפרטה פורש באופן שגוי וכי היא לא סיימה את עבודתה. ערכאת הערעור הסכימה עם העובדים וסיווגה את הסכסוך כסכסוך משפטי הנוגע למימוש זכויות. הודגש כי החלטות הוועדה, שהתקבלו במסגרת ועדת הפרטה ולא לפי חוק הבוררות, אינן סופיות. מאחר שהוועדה פירשה שלא כהלכה את סמכויותיה ולא סיימה את עבודתה, התקבל הערעור, והתיק הועבר בחזרה לבית המשפט המחוזי להמשך דיונים. בית המשפט המליץ לשני הצדדים לפנות לוועדת ההפרטה והפציר בה להמשיך בעבודתה בהתאם להחלטת ההסדר. עוד נקבע בהחלטה כי אם הוועדה לא תסיים את עבודתה בתוך ארבעה שבועות מבקשת הצדדים, יחדש בית הדין המחוזי את הדיונים. לבסוף, בית המשפט לערעורים קבע כי ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי מופרזות, והפחית אותן ל-500 לירות.