ת"א 24319-09-23

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לביטול צווי עיקול על נכסי המשיב בתיק שעניינו טענת מרמה ביחס להשקעה במטבעות קריפטוגרפיים. התובע טען כי המשיב היה מעורב באופן פעיל בתרמית שבוצעה על ידי צד שלישי, הנתבע מס' 1, אשר שידל את התובע להשקיע כ-2 מיליון דולר בתואנות שווא. בית המשפט בחן האם קיימת עילת תביעה לכאורה כנגד המשיב ומצא כי התובע הציג ראיות מספיקות לביסוס עילת תביעה הראויה להישמע. ראיות אלה כללו התכתבויות המעידות על חלקו הפעיל של המשיב במיזם ועל קבלת רווחים, למרות טענותיו כי הוא משקיע פסיבי. בנוסף, בחן בית המשפט את הסיכון הפוטנציאלי של המשיב לשבש את ביצוע פסק הדין אם לא יינתן צו עיקול. בעוד שהמשיב החזיק בנכסים יקרי ערך, לרבות רכוש ומניות, מצא בית המשפט כי התובע לא הוכיח די הצורך כי המשיב היה מודע לתרמית או השתתף בה באופן פעיל. כמו כן, לא נמצאה כל ראיה לניסיון כלשהו של המשיב להיפטר מנכסיו שלא כדין. לפיכך, קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח איום ממשי לשיבוש. בהתחשב במאזן הנוחות, החליט בית המשפט כי ביטול צווי העיקול ראוי בשלב זה, נוכח היעדר ניסיונות מוכחים לסילוק נכסים וקיומה של עילת תביעה כנגד המשיב. ההחלטה התקבלה מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים, ובית המשפט הדגיש כי אם יתגלו ראיות לסילוק נכסים, ניתן יהיה לשקול מחדש את שאלת העיקולים.