עב"ל 110/98

תקציר

בערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב בעניין אוטם שריר הלב של המערערת, דחה בית הדין את הטענה כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. המערער, מנהל אתר בנייה, סבל מכאבים בחזה בעקבות עימות עז עם קבלני משנה ביום 19.7.91, שהסלים לצעקות. הוא חשב בתחילה שהכאב קשור לכיב ופנה לעזרה רפואית רק למחרת, מה שהוביל לאבחנה של אוטם שריר הלב. בית הדין האזורי הגדיר את העימות כ"אירוע חריג וחריג" ומינה בהמשך את פרופ' א' להמן כמומחה רפואי. ממצאיו של להמן הצביעו על כך שבעוד שהאירועים יכלו להיות טריגר לאוטם, פער 36 השעות בין עימות לאוטם צמצם אפשרות זו. המומחה הדגיש גורמי סיכון משמעותיים נוספים, כגון עישון כבד, היסטוריה של תעוקת חזה וטרשת עורקים, כתורמים בולטים יותר למצב. למרות הפניות והבהרות נוספות שביקש בא כוח המערער, קבע בית הדין האזורי כי הראיות וחוות דעת המומחה אינן מבססות קשר סיבתי בין אירוע העבודה לבין האוטם. בערעור טען המערער כי המומחה הרפואי חרג מתפקידו ולא סיפק תשובות ברורות, אך בית המשפט לא מצא שימוש לרעה בשיקול הדעת על ידי בית המשפט המחוזי. בהדגישו כי ההחלטה המשפטית בנוגע לסיבתיות נתונה בסופו של דבר בידי בית המשפט, תוך שקלול כל הראיות, הערעור נדחה, תוך אישור כי גורמי סיכון אחרים עולים בהרבה על כל טריגר פוטנציאלי הקשור לעבודה. לא נפסקו הוצאות בעקבות הפיטורים.