תלה"מ 53642-07-23

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט דן בתביעת אם (להלן: "התובעת") למתן היתר לגביית מזונות עבר, בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"). התובעת ביקשה לאשר לה גבייה רטרואקטיבית של מזונות בנה הקטין, החל ממועד מתן פסק דין מזונות סופי (21.5.14) ועד להגשת התביעה הנוכחית. **רקע עובדתי:** * בין הצדדים, שהינם גרושים, התקיים הליך מזונות בנוגע לבנם הקטין. * ב-22.12.11 ניתנה החלטה למזונות זמניים בסך 2,000 ₪ לחודש. * ב-21.5.14 ניתן פסק דין סופי למזונות, לפיו הנתבע ישלם 1,400 ₪ לחודש, בנוסף ל-30% מדמי השכירות (עד 1,000 ₪) וכן ישתתף בחלקים שווים בהוצאות רפואיות וחינוכיות. החיוב הוחל רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה (5.12.11), תוך ניכוי תשלומים ששולמו, ונקבע כי חוב עבר יפרע בתשלומים של 300 ₪ לחודש. * התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית מזונות ב-30.10.12, עקב אי תשלום מזונות זמניים. * לטענת התובעת, היא לא עדכנה את תיק ההוצאה לפועל בהתאם לפסק הדין הסופי, והחוב המשיך להצטבר על בסיס ההחלטה למזונות זמניים, בשל "מחדל" וסברה בטעות כי הדבר מתעדכן אוטומטית. * הנתבע טען כי שילם את המזונות, בין היתר במזומן ודרך אחיו, וכי התובעת הזניחה את הגבייה בהוצאה לפועל בחוסר תום לב. **השאלה המשפטית והדיון המשפטי:** השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש להתיר לתובעת לגבות מזונות עבר, מעבר לתקופת השנתיים הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק, ומהם התנאים לכך. * **סעיף 11(ב) לחוק:** קובע כי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים ממועד פסיקתם, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. תכלית הסעיף היא למנוע גבייה אוטומטית של מזונות עבר ולהגביל את כוח האכיפה המיוחד של פסק מזונות לשנתיים הראשונות, תוך דרישה להפעלת שיקול דעת שיפוטי במקרה של שיהוי. * **נטל ההוכחה:** על מבקש גביית מזונות לאחר חלוף שנתיים, להוכיח את סיבת העיכוב או השיהוי. * **פרשנות סעיף 11(ב) ביחס לצדדים בעלי דין אישי:** בית המשפט מציין כי קיימת מחלוקת בפסיקה בשאלה האם הוראה זו חלה גם על צדדים עם דין אישי, אך מכיוון שהתובעת היא זו שעתרה לבקשה, בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה בעניין זה. * **הדיון בנסיבות המקרה:** בית המשפט בחן האם נסיבות המקרה מצדיקות מתן אישור לגבייה רטרואקטיבית. * **הבחנה בין מרכיבי החיוב:** בית המשפט עורך הבחנה בין גביית מזונות שוטפים ודמי מדור, לבין גביית חלקו של הנתבע בהוצאות חריגות. * **גביית מזונות שוטפים ודמי מדור:** בית המשפט קבע כי עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל והפעלתו, גם אם על בסיס מזונות זמניים, מעידה על כך שהתובעת לא זנחה את החוב ולא ויתרה עליו. משכך, ניתן ללמוד כי החוב בגין המזונות השוטפים והמדור לא נחשב כ"מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם" במובן הסעיפי. לכן, בית המשפט התיר לתובעת לגבות באופן רטרואקטיבי את דמי המזונות השוטפים וחיוב המדור מעבר לשנתיים, בהתאם לפסק הדין הסופי. * **גביית הוצאות חריגות:** לעניין ההוצאות החריגות, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי פעלה לגבייתן לאורך השנים, לא התריעה בפני הנתבע על קיומו של חוב זה, והתנהלותה מלמדת על ויתור או מחילה. בית המשפט הדגיש כי מזונות נועדו לממן צרכים שוטפים ו"בזמן אמת", וגביית הוצאות חריגות לאחר שנים רבות עשויה לעורר קושי ראייתי ואף אינה משרתת את התכלית המרכזית של פסיקת המזונות. על כן, התובעת מנועה מלדרוש גבייה רטרואקטיבית של הוצאות חריגות מעבר לשנתיים. * **הלכות ותקדימים:** בית המשפט התבסס על הלכות ופסיקות קודמות, כגון: * תמ"ש 31035-07-16: בנוגע לתכלית סעיף 11(ב) ולצורך בהוכחת סיבת השיהוי. * עמ"ש (חיפה) 17587-02-20: בנוגע למחלוקת בדבר תחולת סעיף 11(ב) על צדדים בעלי דין אישי. * תמ"ש 8895-03-20: בנוגע לקריטריונים למתן היתר לגביית מזונות, לרבות מידת האיחור, הסבר מוצדק, הוכחת אי-וויתור, נסיבות חיי המשפחה, תום לב ועוצמת הקונפליקט. * פסיקות נוספות שהדגישו את אופיים המיוחד של דיני מזונות, את הצורך ב"זמן אמת", ואת המשמעות של אי נקיטת פעולה לגביית חוב במשך תקופה ארוכה כסימן לוויתור או מחילה, במיוחד לעניין הוצאות חריגות. **החלטה:** בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי. התובעת הורשתה לגבות באופן רטרואקטיבי את דמי המזונות השוטפים וחיוב המדור בהתאם לפסק הדין הסופי, גם מעבר לשנתיים. לעומת זאת, התובעת מנועה מלתבוע באופן רטרואקטיבי הוצאות חריגות מעבר לשנתיים. **חידושים משפטיים ודגשים:** 1. **הבחנה מהותית בין סוגי חובות מזונות:** פסק הדין מדגיש חידוש משמעותי בפסיקה בכך שהוא מבחין בבירור בין גבייתם של מזונות שוטפים ודמי מדור (שבהם ניתן להתיר גבייה רטרואקטיבית גם מעבר לשנתיים, אם הוצגה פעולה כלשהי לגבייה, גם אם על בסיס חיוב זמני) לבין גביית הוצאות חריגות (שבהן אי נקיטת פעולה לגבייה לאורך שנים, ללא כל הצדקה, מהווה ויתור ברור). 2. **תכלית דיני המזונות:** בית המשפט שב ומדגיש את תכליתם המרכזית של דיני מזונות – סיפוק צרכים מיידיים ו"זמן אמת". גביית הוצאות חריגות שנפסקו לפני שנים רבות, כאשר הדרישה לא הועלתה בזמן אמת, אינה משרתת תכלית זו. 3. **משמעות ההתנהגות בפועל:** פסק הדין נותן משקל רב להתנהלות בפועל של הצדדים. פתיחת תיק הוצאה לפועל, גם אם אינה מעודכנת באופן מושלם, מהווה אינדיקציה לאי-וויתור על החוב, בניגוד לאי-נקיטת כל הליך או בקשה לגביית הוצאות חריגות. 4. **עקרון הסתמכות של החייב:** בית המשפט מכיר בעקרון ההסתמכות של החייב. כאשר פסק דין אינו מבוצע או נאכף במשך זמן רב, הדבר יוצר מצג של ויתור או מחילה, במיוחד כאשר מדובר בחובות שהתובעת, למרות יכולתה, לא פעלה לגבייתם. 5. **השפעת הלכת פלונית:** בית המשפט מיישם את ההבחנות שנקבעו בפסק דין "פלונית" (ע"ר (קריות) 44163-12-15) לגבי הבחנה בין אי תשלום כלל, תשלום חלקי (כמו אי הצמדה למדד), או הוצאות חריגות. במקרה של תשלום חלקי או הוצאות חריגות, נדרשת בחינה מדוקדקת יותר של התנהלות הצדדים. 6. **בחינת נטל הראיה:** פסק הדין מבהיר כי הנטל להוכיח טעם סביר לשיהוי מוטל על התובעת. במקרה של הוצאות חריגות, התובעת לא עמדה בנטל זה. בסופו של דבר, פסק הדין מאזן בין הצורך להבטיח את זכויות הקטין למזונות לבין הצורך להגביל גבייה רטרואקטיבית של חובות ישנים, תוך שמירה על עקרונות של סופיות הדיון, תום לב, ועקרון ההסתמכות של החייב.