ע"א 152/71

תקציר

השאלה במקרה זה היא האם חובות מזונות על פי פסק דין, המגיעים לאחר צו קבלת הנכסים, ניתנים להוכחה בפשיטת רגל. בית המשפט העליון קבע כי חובות כאלה אכן ניתנים להוכחה בפשיטת רגל. פסק דין זה חל רק על חובות הנובעים מפסק דין שניתן לפני צו קבלת הנכסים. בית המשפט לא הכריע בשאלת חובות המזונות שלא ניתן לגביהם פסק דין לפני צו קבלת הנכסים. בנוסף, קבע בית המשפט כי מאחר ומזונות הם חוב בר הוכחה, תביעות למזונות או הגדלת דמי מזונות חייבות להיות מאושרות על ידי בית המשפט. עם זאת, אישור כזה צריך להינתן כדבר שבשגרה. החלטת בית המשפט התבססה על פרשנות הסעיפים הרלוונטיים בפקודת פשיטת הרגל, המבוססת על חוק פשיטת הרגל האנגלי משנת 1914, כפי שתוקן בשנת 1926. על פי הפקודה, חוב מזונות על פי פסק דין אינו נמחק עם שחרורו של פושט רגל ואינו תלוי בשווי החוב הניתן להערכה נכונה. עוד נקבע בפסק הדין כי על הנאמן בפשיטת רגל להיות צד לדיונים בתביעות מזונות, על מנת למסור לבית המשפט את פרטיו הכספיים של פושט הרגל, ולהבטיח תוצאה הוגנת לכל הצדדים המעורבים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו להגדיל את סכום המזונות אלא לקבוע אותו, תוך התחשבות בצרכי התובע, הכנסתו של המשיב וגורמים רלוונטיים נוספים. לבסוף, ההחלטה אישרה כי כל צד יישא בהוצאותיו בערעור, והעניין הועבר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים בהתאם לפסק הדין.