ת"א 42023-11-20

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע, בעל חלקת אדמה, כנגד הנתבע, לפנותו מהקרקע ולפנות את כל המבנים שנבנו עליה. הנתבע טען כי הוא החזיק בקרקע שנים רבות בידיעת הבעלים, אך לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיו או לציין תאריך מדויק. הימנעותו של הבעלים מפינוי הנתבע מוקדם יותר אינה מקנה לו זכויות כלשהן, ובית המשפט אינו יכול לפסוק זכויות על סמך עדותו היחידה של הנתבע, מה גם שהיא לא הייתה עקבית. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע לא קיבל כל רישיון או היתר לבנייה על הקרקע. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע דמי שימוש הולמים, שיחושבו בהתאם לשימוש בפועל בקרקע, בסך כולל של 258,562 ₪, וכן 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין וחלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. פסק הדין מעניק עיכוב ביצוע של ארבעה חודשים כדי לאפשר לנתבע לפנות את הקרקע ולפנות מבנים, במהלכם יוכלו הצדדים לבחון את הסדרת החזקה בנתבע. אם הנתבע אינו מציית, הרשות יכולה לבצע את הפינוי ולתבוע ממנו את ההוצאות. בית המשפט הדגיש את חומרת הפלישה למקרקעי ציבור ואת הצורך בתגובה חריפה, ובמקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות להכרה בזכויות כלשהן של הנתבע.