ת"פ 2511-01-14

תקציר

בית המשפט קיבל בקשה מהתביעה לתקן את כתב האישום נגד נאשם, לפי סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי. הבקשה מבקשת לשנות את הוראת החוק לפיה מואשם הנאשם, ולמעשה להגדיל את העונש המרבי שצפוי לנאשם משלוש לשש שנות מאסר. הבקשה הוגשה אמנם לפני שהנאשם סיפק תשובה מפורטת לכתב האישום הראשוני, אך היא הגיעה בעקבות ניסיון גישור פלילי בין התביעה להגנה, שלא הצליח להגיע להסכמות. בית המשפט מכיר בכך שבדרך כלל מתקבלות בקשות לתיקון כתב אישום בטרם ניתנה תשובה מפורטת, שכן אין בכך כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן. עם זאת, ישנם מקרים חריגים שבהם תיקונים כאלה אינם מותרים. השיקול המרכזי המנחה את החלטת בית המשפט הוא האפקט המצנן הפוטנציאלי על נכונותם של נאשמים להשתתף בהליכי גישור פליליים עתידיים. התרת תיקונים משמעותיים בעקבות ניסיונות גישור עלולה להרתיע נאשמים מלעסוק בהליך, מחשש שמצבם יהיה גרוע יותר מאשר בתחילת דרכם. בית המשפט מוצא כי המקרה הנוכחי נופל לקטגוריה חריגה זו. הבקשה לתיקון נבעה מהליך גישור, ואף שלטענת התביעה היא נבעה מטעות בכתב האישום הראשוני, לא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות את השינוי. אישור בקשה זו עלול להרתיע נתבעים מלפנות לגישור, ולפגוע ביעילותה ובאמינותה של שיטה זו ליישוב סכסוכים. לפיכך, בית המשפט דוחה את בקשת התביעה לתקן את כתב האישום. החלטה זו מתקבלת מתוך אינטרס לעודד פשרה ולהבטיח שהנתבעים לא יהיו מקופחים בניסיון לנהל משא ומתן.