רע"א 3050/12

תקציר

פסק הדין סובב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את בקשת החייב להכריז על המשך פשיטת רגל. החייב מעורב במאבק משפטי ארוך שנים בנוגע למזונות שלא שולמו לגרושתו ולבתו לאחר שעזבו את ישראל בשנת 1973. לאחר חזרתו בשנת 1993 החלו הליכי הוצאה לפועל של מזונות שהובילו את החייב להגיש בקשה לפשיטת רגל, שהוכרזה בשנת 2002 עם הפטר שניתן בשנת 2008. עם זאת, פיטורים אלה לא חלו על חוב המזונות שלו בהתבסס על פסיקות בית המשפט לענייני משפחה, והותירו אותו למעשה עדיין נטל על חוב זה. החייב ביקש להחיל את ההפטר על חוב המזונות, אך בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים שמרו על חובות המזונות, וכתוצאה מכך נמשך השעבוד על הכנסותיו. כאשר החייב הגיש בקשה לפסק דין הצהרתי בטענה לפשיטת רגל מתמשכת, הוא נתקל בהתנגדות על בסיס הוראות החוק. למרות טענות שהתמקדו במורכבות הפרשנות הסטטוטורית והחפיפה הפרוצדורלית בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי המשפט לפשיטת רגל, בית המשפט המחוזי שמר על סיום הליכי פשיטת הרגל. עם זאת, לאחר עיון הוחלט כי מצב פשיטת הרגל של החייב לא הסתיים בשל אופיו "הריק" של צו ההפטר, אשר לא התייחס לחוב המזונות שלו. לפיכך, הונחה בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את מעמדו של חוב המזונות ואת האפשרות להוציא צו הפטר סופי, תוך שהוא מדגיש כי לא היה מקום להאציל לבית המשפט לענייני משפחה סמכות הכרעה הנתונה מלכתחילה לבית המשפט לפשיטת רגל. בעקבות זאת, הוארך התיק להמשך הליכים המתמקדים בחוב המזונות במסגרת פשיטת הרגל.