ב"ש 2895/03

תקציר

המבקש ביקש לסגור סופרמרקט שנבנה על חלקת אדמה בפתח תקווה, בטענה שהיתר הבנייה שהוציאה הוועדה המקומית אינו חוקי משום שהקרקע עדיין מוגדרת כקרקע חקלאית. המשיבים טענו כי סיווג הקרקע השתנה בעקבות תכנית ששינתה את ייעודה לתעשייה עתירת ידע, ולכן ההוראות הטעונות אישור של הוועדה לשימור קרקע חקלאית אינן חלות. בית המשפט קבע כי סיווג הקרקע כקרקע חקלאית לא בוטל וכי הוועדה המקומית לא הצליחה להשיג את האישורים הנדרשים, מה שהופך את היתר הבנייה לבטל. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המרכול היווה שימוש חורג בקרקע, שכן הוא לא תאם את ייעודה המצומצם של התכנית - תעשייה עתירת ידע. טענות המשיבים שהתבססו על שיקולים טכניים פרוצדורליים, תום לב והשקעות כספיות נדחו, שכן גובר האינטרס הציבורי בקיומו של חוק התכנון והבניה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי החלטת ועדת הערר בעניין חלקה סמוכה צריכה לחול על החלקה נשוא הבקשה, שכן ההליכים בעניינה היו בלתי חוקיים. לבסוף, ציין בית המשפט את התנהלותה הפסולה של הוועדה המקומית והדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות חוק התכנון והבניה. בעקבות זאת התקבלה הבקשה לסגור את המרכול, והצווים נכנסו לתוקף מיום 1.2.04.