ת"א 49650/08

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה חלקית שהגישה המועצה, רשות מקומית, לקביעת חסינותם של שניים מעובדיה, המבקשים 2 ו-3, מפני תביעת נזיקין לפי סעיף 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הבקשה נובעת מתביעה שהוגשה נגד המועצה ועובדיה על ידי משיבה ששכרה נכסים מהמועצה וערערה על הארנונה שנגבתה ממנה. לאחר שהמשיבה סירבה לשלם את המסים, החרימה המועצה ומכרה את מטלטלין שלה בשבריר מערכם. המשיבה תבעה את המועצה ועובדיה בגין רשלנות, אך המועצה טענה מנגד כי עובדיה חסינים מפני תביעה לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. השופטת פותחת בכך שהיא מאשרת כי המבקשים 2 ו-3 הם עובדי ציבור כהגדרתם בפקודה, וכי טענת המשיב אינה מייחסת להם כל פגיעה מכוונת או פזיזות. לפיכך, השאלה היא האם מעשיהם של העובדים היו רשלניים, ואם כן, האם הם זכאים לחסינות. השופטת מציינת כי טענת המשיבה בדבר שימוש בחסינות לצורך נקמה אישית בבעלה מעורפלת וחסרת תימוכין. לאחר מכן מסביר השופט את ההבחנה בהסדרי החסינות בין עובד מדינה לעובד רשות ציבורית לפי הפקודה. בניגוד לעובדי מדינה, שחסינותם נקבעת בהודעת המדינה, עובדי רשות ציבורית, לרבות עובדי רשות מקומית, נדרשים לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת חסינות. ככזו, בקשת המועצה היא פרוצדורלית ודורשת רק את ההצדקה הסטנדרטית לכל פנייה לבית המשפט. יתר על כן, השופטת מדגישה כי בקשת המועצה מנומקת היטב ונתמכת בתצהירים, בעוד שהמשיבה לא זיהתה פגמים מנהליים כלשהם. לפיכך, השופט פוסק לטובת בקשת המועצה, ומעניק חסינות למבקשים 2 ו-3 לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. לפיכך, התביעה נגד נתבעים אלה נדחית, והם פטורים מתשלום הוצאות כלשהן, שכן קביעת החסינות מעבירה את נטל האחריות אל המועצה, מעסיקתם. יתר הטענות כנגד נתבעים 1 ו-4 ימשיכו להתברר. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ואינו כרוך בעלויות מיידיות.