עש"מ 3841/90

תקציר

עניינו של פסק הדין הוא דחיית ההליכים המשמעתיים שהוגשו נגד דוד תרזה, המפקח הארצי על החשמל והאלקטרוניקה במשרד העבודה והרווחה, בשל התיישנות. הסוגיה העומדת על הפרק היא פרשנותו של סעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת), הקובע כי לא ניתן לנקוט צעדים משמעתיים נגד עובד מדינה אם חלפה יותר משנה בין גילוי עבירת המשמעת לבין הגשת התלונה. פסק הדין בוחן את המשמעות של "ידיעה" על עבירת משמעת ואת מועד הגשת התלונה כדי לקבוע אם ההליכים נגד תרזה בוטלו בצדק. בית המשפט קובע כי ידיעת עבירה צריכה להתבסס על בדיקה רצינית, ואין די בחשדות גרידא. עוד נקבע כי התלונה הראשונה נגד תרזה, שלא תוארכה אך מוערכת בינואר-פברואר 1989, אכן הייתה תקפה, למרות אי-בהירויות מסוימות. חישובים המבוססים על המועדים שהוצגו מראים כי ההליכים המשמעתיים בחלק מהאישומים נגד תרזה אכן הוגשו בתוך פרק זמן של שנה. עם זאת, בית הדין מקבל את הערעור, דוחה את טענת ההתיישנות של תרזה ומחזיר את התיק לבית הדין המשמעתי לדיון נוסף לגופן של הטענות.