ע"פ 2577/90

תקציר

המערער הורשע בבית משפט קמא ברצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין בגין פציעתה האנושה של קשישה במהלך שוד בדירתה, וכן בעבירת הגניבה. המערער הודה בתקיפת הקורבן אך טען כי הפציעות היו מקריות וכי הקורבן היה בחיים בעת שעזב את המקום. דו"ח הפתולוג קבע כי סיבת המוות הייתה שילוב של פציעות חמורות בחזה וחנק ידני, כאשר שני האשמים נכנסו לדירה בכוונה לגנוב. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, ודחה את טענת המערער לפגיעה בלתי מכוונת. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער, יחד עם מעשיו של שותפו, מצביעים על כוונה משותפת להרוג, ולא ניתן לנתק את מטרתם המשותפת לרצוח את הקורבן על סמך היעדרותו של המערער במהלך החניקה בפועל. זאת ועוד, ניתן להרשיע את המערער ברצח לפי סעיף 300(א)(3), שכן מעשיו במהלך השוד הוכיחו זדון וסיכון צפוי לתוצאות קטלניות. הערעור נדחה, והרשעתו של המערער ברצח ובגניבה נותרה בעינה. השופט גולדברג, יחד עם השופטים נתניהו ואור, הסכימו עם פסק הדין.