ע"מ 62039-02-16

תקציר

המערער, יוסי לוי, הורשע בהפצת חשבוניות פיקטיביות של חברות י.ש. הפצה ושי תבור. הוא הוציא חשבוניות מס עבור אותן חשבוניות נשוא ערעור זה. אין חולק כי החשבוניות שהוציאה המערערת אינן משקפות עסקאות ריאליות וכי החברות לא מכרו זהב לסעידוב. המשיב מבקש להטיל על המערערת כפל מס הנקוב בחשבוניות, כאמור בסעיף 50(א) לחוק. המערערת טוענת כי החשבוניות הוצאו כדין וכי הן משקפות עסקה של ממש. לחילופין, טוען המערער כי יש לראות בו סוכן שהוביל סחורה מטעם החברות ועל כן אין להטיל עליו אחריות לתוכן החשבוניות. בית המשפט קבע, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי החשבוניות משקפות עסקה אמיתית. בית המשפט מצא כי המערערת לא נתנה זהב לסעידוב אלא הוציאה את החשבוניות ככיסוי פיקטיבי, ולכן הוצאת החשבוניות על שם החברות הייתה בלתי חוקית. המערער לא היה שליח "טכני" גרידא, אלא נטל חלק דומיננטי ומשמעותי בביצוע מכירות זהב לסעידוב, ופעילותו חרגה מתחום שליח. עוד מצא בית המשפט כי המערער לא פעל כדי לוודא אם החשבוניות שהוציא מייצגות את העסקה האמיתית ואת הצדדים הנכונים לה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערער אינו יכול להסתמך על סעיף 17(א) לחוק כדי לטעון כי הוא היה שלוח, שכן לא התקיימה הדרישה לציון עובדת השליח במסמכים. באשר למסמך ההרשאה מיום 23.6.2009 מצא בית המשפט כי הוא נועד לשמש "כיסוי" למערערת ולא שינה את המסקנה המהותית כי המערערת אינה שליחה או נציגת החברות. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב להטיל על המערערת כפל מס, לרבות רכיבי הגבייה והענישה כאחד, ראויה ונותרה על כנה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיב.