ת"א 4418-11-12

תקציר

התובעת, רופאה שניהלה מרפאה פרטית, טענה כי קיבלה במתנה דירה ממטופלת, הגב' מלכה מייזלס, שנפטרה בשנת 2012. המטופלת, לטענת התובעת, הביעה את רצונה להעניק לו את דירתה במתנה ללא תמורה, וכראיה הציגה מסמך כתוב על נייר מכתבים רשמי שלו, חתום על ידי הגב' מייזלס. במסמך, שמוען לעורך דינה של התובעת, צוין כי בכוונתה של הגב' מייזלס להעביר את דירתה לידי התובע. התובע לא פעל על פי המסמך ויורשי הגב' מייזלס מכרו את הדירה לצד שלישי, הנתבע מס' 6, אשר רכש את הדירה בתום לב ורשם אותה על שמו. לאחר מכן עתר התובע לבית המשפט לקבלת הסעדים: הצהרה כי הוא הבעלים של הדירה, מחיקת שמו של הנתבע 6 מלשכת רישום המקרקעין ורישומו כבעלים, או לחילופין פיצוי כספי בסך 100,000 ₪. השופט פסק נגד התובע וקבע כי המסמך שהוצג אינו מתנה תקפה לפי חוק המתנות, שכן הוא חסר בהירות ואינו רשום כראוי. זאת ועוד, טענה השופטת כי גם אם המסמך היווה מתנה, הרי שרשלנותו של התובע בהגנה על זכויותיו ואי יידוע הגורמים הרלוונטיים, גרמה לתאונה משפטית, אשר העניקה לנתבעת 6 קדימות לזכות הבעלות. עוד ציין השופט כי הדירה, בהיותה חלק מבית משותף, נופלת תחת הגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין, המגן על מי שרוכש נכס בתום לב ועל סמך רישומי רישום. גם בקשת התובע לפיצוי כספי נדחתה מאחר והמסמך לא היה מתנה, וגם אם היה, רשלנותו של התובע עצמו גרמה להפסד. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, המתחלקים שווה בשווה בין הצדדים.