ת"א 13722-05-19

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית להשכרה מוסכמת בעל פה של שוכרים בשכירות מוגנת ובנטל ההוכחה הרובץ על התובע להוכיח הסכם כזה. הנתבעים טענו כי השקעתם בשיפוץ הנכס המושכר מהווה דמי מפתח, אך התובעים הכחישו זאת. בית המשפט מצא את גרסת הנתבעים לאירועים בלתי עקבית וחסרת אמינות, מה גם שלטענתם אין היגיון כלכלי ואין כל תיעוד תומך. בנוסף, היקף ההשקעה של הנתבעים הוטל בספק, כאשר בית המשפט ציין חוסר עקביות בעדותם והיעדר ראיות משכנעות לגבי העלויות בפועל. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולכן אינם דיירים מוגנים. משהסתיימה תקופת החכירה, היו התובעים רשאים לסיים את חוזה השכירות בהתראה סבירה, שכבר ניתנה. בית המשפט הורה על פינוי הנתבעים מהנכס עד ליום 1.5.2023, ופסק לתובעים הוצאות והוצאות משפט בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בהן יישאו הנתבעים.