ע 1245/08

תקציר

הערעור מתייחס למספר אישומים בעבירות חמורות המיוחסות למשיב, בהן ירי, החזקת נשק ושיבוש הליכי משפט. בית משפט קמא זיכה את המשיב ממרבית האישומים שיוחסו לו. הן ההגנה והן התביעה ערערו על גזר הדין. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק היא המשקל הראייתי שיש לתת להודעה זרה המוגשת לבית המשפט בהסכמת הצדדים. התביעה טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל ראייתי מלא להודעת עד התביעה מס' 2, שהוגשה בהסכמת ההגנה, ועל כן די היה בראיות נגד המשיב כדי להרשיעו ביתר סעיפי האישום. ההגנה, לעומת זאת, טענה כי בצדק סירב בית משפט קמא ליתן משקל מלא לאמרה, וממילא אין תוספת ראייתית מספקת כדי להצדיק את ההרשעה. בית המשפט הצבאי לערעורים בחן לעומק את שאלת המשמעות הראייתית של מסירת הודעות זרות בהסכמת הצדדים. בית המשפט קבע, כי כאשר הודעת חוץ מוגשת ללא הסתייגות, יש לתת לה משקל ראייתי מלא, ואין צורך בתוספת ראייתית הנובעת מכך שמדובר בהודעה זרה. עם זאת, דרישות אחרות לתוספות ראייתיות הנובעות מהוראות דין אחרות נותרות בעינן ואינן מבוטלות בהסכמה. כך, למשל, כאשר הודעתו היא של שותף לעבירה, נותרת בעינה דרישת החיזוק הנובעת ממעמדו של העד, והתוספת הראייתית הנדרשת במקרה כזה היא בעלת משקל רב יותר. מאחר שהסנגור במקרה הנוכחי התנה את הגשת ההודעה המפלילה בצורך בתוספת ראייתית, קבע בית המשפט כי נדרשת תוספת בעלת משקל מוגבר. בית המשפט בחן האם הייתה תוספת כזו בראיות, ומצא כי הודעת עד התביעה מס' 3 היוותה חיזוק ראייתי משמעותי שתמך בגרסה המפלילה במידה מספקת כדי להצדיק את ההרשעה. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעור התביעה, הרשיע את המשיב ביתר סעיפי האישום והותיר את הזיכויים ביתר האישומים על כנם. על אף האמור לעיל, בית המשפט לא התערב בזיכויו של המשיב בשלושת האישומים הראשונים של כתב האישום, שכן מצא כי קיים ספק סביר באשר לזיהויו בפרטי אישומים אלה. בית המשפט קבע גם את עונשו של המשיב, והחליט כי בשל הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, עברו הנקי של המשיב ותקופת מעצרו, העונש ההולם יהיה 64 חודשי מאסר, מתוכם ינוכו ימי המעצר, והיתר על תנאי.