ת"צ 13881-07-13

תקציר

התיק נסוב סביב טענת המבקשת כי כלל ביטוח הונתה את לקוחותיה בכך שחידשה פוליסות ביטוח חיים מוקדם משנה מיום תחילתן, ובכך גבתה תשלומים גבוהים יותר שלא כדין. לטענת המבקש, חברת הביטוח עדכנה את הפוליסות ב-1 באפריל במקום ב-1 בדצמבר, שהיה מועד ההתחלה המקורי, לרעת המבוטחים. המבקשת, שרכשה שתי פוליסות כאלה מכלל, טענה כי הנוהג המקובל בענף הביטוח הוא לעדכן את הפרמיות רק אחת לשנה ותבעה השבה של 12 מיליון שקל בשם כל המבוטחים שנפגעו. עם זאת, כלל הגנה על התנהלותה וציינה כי היא פועלת בהתאם לחוזר הממונה וכי המדיניות מציינת במפורש את 1 באפריל כמועד החידוש. בית המשפט בחן את חוזר המפקח, שהגדיר את גיל הביטוח בתחילת הפוליסה אך לא ציין את מועד עדכון הפרמיה. בהיעדר מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, השאלה המשפטית של פרשנות החוזר ותנאי הפוליסה הייתה מכרעת. השופט פסק לטובת כלל וקבע כי החוזר אינו מחייב עדכון לשנה וכי האזכור המפורש של הפוליסה הוא 1 באפריל כמועד החידוש. מאחר שהרגולטור לא התערב בעניין זה, מצא בית המשפט את עיסוקה של כלל כדין, ודחה את טענות המבקש בדבר הטעיה והפרות חוק אחרות. מאחר שהמבקש לא הצליח לבסס עילת תביעה סבירה, נדחתה הבקשה לתביעה ייצוגית, והמבקש חויב לשלם לכלל הוצאות בסך 25,000 ₪.