ע"א 335/80

תקציר

בפסק הדין של בית המשפט העליון עלתה סוגיה מורכבת הנוגעת לתחולתו של פסק דין פלילי כראיה בתביעה אזרחית ולהשלכות של הפרות תקנות תעבורה על תביעות רשלנות. המקרה נבע מתאונה בשנת 1971 שבה משאית התנגשה בטרקטור בכביש מהיר. המערער, שהורשע במקור במשפט פלילי, תבע פיצויים אך נדחה על ידי בית המשפט המחוזי על סמך ממצאי רשלנות במהלך תמרון המשאית. בית המשפט העליון אישר דחייה זו, בקובעו כי הרשעה פלילית קודמת יכולה לשמש ראיה לכאורה בהליכים אזרחיים ללא קשר למועד ההרשעה ביחס לשינויי חקיקה. בית המשפט התייחס גם לשאלה האם הפרת תקנות התעבורה מהווה עילה לרשלנות או הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין. היא הסבירה כי הפרה של חוק מינהלי, שנועדה רק להגביר מנגנונים ציבוריים או להסדיר את זרימת התנועה (כגון האיסור על שימוש בטרקטורים בכבישים מהירים), אינה מקימה מטבעה תביעה נזיקית אלא אם כן היא נועדה להגן על יחידים מפני נזק וניכר קשר סיבתי לנזק. בסופו של דבר, נדחו טענות המערערת מאחר שההפרה הנטענת של הוראות התנועה על ידי הטרקטור לא נחשבה מספיקה לתביעת רשלנות, מבלי שהוכח קשר סיבתי ברור. בית המשפט הבהיר את ההבדלים בין דיני הזהירות המונעת לבין דיני המינהל, ואישר מחדש כי הפרות הכרוכות בסיכון ישיר ליחידים יכולות לתמוך בתביעות נזיקין, אך לא כאלה שנועדו אך ורק למטרות מנהליות. המערער חויב בהוצאות משפט.