ע"פ 180/83

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בשורה של אישומים, לרבות ניסיון רצח, בהתבסס על אירוע שבו התכוון לפגוע ביריבו הרומנטי באמצעות רימון. הרימון התפוצץ לאחר שאגרוף של היריב הפיל אותו מידו של המערער ופצע מספר אנשים. המערער טען, כי יש לראות במעשיו הכנה ולא "מעשה גלוי", שהוא יסוד מרכזי בעבירת הניסיון לפי סעיף 33 לחוק העונשין. אולם, בית המשפט העליון דחה טענה זו, ואישר כי כלל "המערכה האחרונה", שמקורו באנגליה, אינו חל בישראל. בית המשפט הסביר כי לפי סעיף 33, השלבים הראשונים של הוצאה להורג יכולים להוות ניסיון אם הם קרובים מספיק להשלמת המעשה הפלילי. בנוסף, קבע בית המשפט כי סעיף 334 לחוק העונשין אינו דורש כוונה לגרום נזק אלא רק מצב נפשי פזיז, בו מבצע העבריין ביודעין מעשה שיש בו סיכון ממשי לפגיעה בזולת ובעצמו. תוצאות הפיצוץ נמצאו גם לא רלוונטיות לאישום בניסיון רצח. בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו בכל הסעיפים, לרבות ניסיון רצח ופציעה, תוך הדגשת חומרת העבירות. השופטים בן-פורת, בייסקי ולוין הסכימו פה אחד עם פסק הדין.