בש"א 2236/06

תקציר

עניינו של הערר בהחלטת הרשם י' מרזל, אשר נעתר לבקשת המשיבים להימנע מאישור הסכמי פשרה הנוגעים לליקויי בנייה בפרויקט דירות מגורים. המערערים, יזמי הפרויקט, הגיעו להסדרים עם מספר דיירים משיבים, שאושרו תחילה על ידי הרשם וקיבלו מעמד של פסק דין. ההסכמים כללו הסדרים כספיים עם חלק מהדיירים, אך התגלעו מחלוקות לגבי הוגינם והתנאים בהם התקבלו. בא כוח המשיבים טען כי ההסכמים היו בלתי הוגנים והושגו תחת לחץ, בדומה לסוגיות קודמות בבית המשפט המחוזי בהן בוטלו הסדרים דומים בשל סוגיות פרוצדורליות וטענות להתנהגות אתית בלתי הולמת. הרשם ביטל את אישור סט ההסכמים הראשון וסירב לאשר את האחרון, בנימוק שהיזמים לא חשפו מורכבויות פרוצדורליות קודמות ומחלוקות על אופי ההסכמים. הרשם הדגיש כי סוגיות משפטיות ואתיות הנוגעות לייצוג עורכי דין וקשר עם דיירים לא נפתרו, ומצדיקות אי אישור הסכמים אלה. המערערים טענו כי ההסדרים אינם דורשים את אישור עורך הדין וכי הם יזומים על ידי דיירים ללא לחץ. הם טענו כי פג תוקפו של צו בית המשפט המונע קשר ישיר עם הדיירים וטענו כי סוגיות פרוצדורליות לא צריכות למנוע הסדרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערים לא עמדו בחובות תום הלב בעניינים פרוצדורליים בכך שלא חשפו את כל פרטי הרקע הרלוונטיים. כתוצאה מכך, תוקפם של הסכמי הפשרה לא היה מוצדק באופן אוטומטי ללא בחינת הנסיבות והשיקולים האתיים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והותיר את תוקפם החוזי של הפשרה פתוח להמשך יישוב סכסוכים בבתי המשפט המוסמכים, כאשר המערערים חויבו לשלם את שכר טרחת המשיבים.