ע"א 1937/90

תקציר

הערעור הוא על פסק דין המחייב את הוועדה המקומית לתכנון ובניה (המערערת) לפצות יחיד (המשיב) בגין ירידת ערך נכסיו עקב שינוי ייעודו. התיק נסוב סביב השאלה האם ערך הנכס ירד כתוצאה מהתב"ע החדשה, ובכמה. שני הצדדים הציגו הערכות משלהם, שהיו שונות מאוד. בית משפט קמא מינה שמאי מומחה בלתי תלוי, שחוות דעתו היטיבה עם המשיב. השמאי נחקר בחקירה נגדית על ידי שני הצדדים וחוות דעתו אומצה בסופו של דבר על ידי בית משפט קמא, מה שהוביל לפסק דין לטובת המשיב. המערערת טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את חוות דעתו של השמאי המומחה בסיטונאות, וכן כי חוות הדעת עצמה פגומה בשל מספר "טעויות גסות" בהערכת השווי. עם זאת, בית המשפט דוחה את שתי הטענות הללו. היא קובעת כי מרגע שמונה מומחה על ידי בית המשפט, על בית המשפט להחליט מהו המשקל שיש לייחס לחוות דעתו. עוד קובע בית המשפט כי השמאי המומחה לא התעלם מעסקאות רלוונטיות, וכי הערכתו את שווי הנכס לפני שינוי הייעוד הייתה סבירה. יתר על כן, השמאי המומחה בחן את האפשרות לבנייה עתידית על הנכס, כפי שנטען על ידי המערערת, אך מצא כי כל בנייה כזו תהיה מאוד לא ודאית. פסק דינו של בית משפט קמא מתקבל, אפוא, והערעור נדחה. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000,000 ₪.