עמל"ע 4886-12-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לבית הדין הארצי בעניין משמעתי של עורכת דין שלא העבירה כספים ללקוחה שלה באופן מיידי. פסק הדין המקורי של בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עורכת הדין וגזר עליה שישה חודשי השעיה. הן עורך הדין והן לשכת עורכי הדין הארצית ערערו על החלטה זו. בית הדין הארצי אישר את ההרשעה, ולא מצא סיבה לסטות מהקביעה הראשונית המבוססת על מהימנות העדים. עם זאת, היא החמירה את העונש ל-24 חודשי השעיה, בנימוק של חומרת העבירה וחוסר החרטה של עורך הדין. לאחר מכן ערער עורך הדין על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה להקלה בעונש. תוך הכרה בחומרת העבירה, הפחית שופט בית המשפט העליון את ההשעיה בפועל ל-20 חודשים, בהתחשב בגילו של עורך הדין ובנסיבותיו האישיות, תוך שהוא מותיר את יתר חלקי העונש על כנם. החלטה זו מסמנת את סיום התיק, בהיעדר ערעורים נוספים.