בש"פ 8623/10

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני נאשמים, שהואשמו במספר עבירות הקשורות לסמים, בהן מתווך במכירת סם מסוכן, סחר בסמים, יבוא סמים וניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בעוד בית המשפט הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים, שוחרר שותפו עמאר. המערער ערער על ההחלטה וטען כי בית המשפט הפלה אותו לרעה, וכי יש לשחררו אף הוא. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי בא כוח המערער הייתה כי אין הבדל רלוונטי בין נסיבותיהם של שני הנאשמים המצדיק טיפולים שונים. בית המשפט הכיר בעקרון השוויון במשפט, אך אף הדגיש כי הוא אינו עיקרון מוחלט ויש לאזן אותו עם שיקולים אחרים. בית המשפט פירט קריטריונים שונים המבדילים את המערער מעמאר, ובהם ההבדל בעברו הפלילי, מידת מעורבותו בעבירות, עוצמת הראיות נגד כל אחד מהם ושיתוף הפעולה שלהם בחקירה. עברו של המערער בהסתבכויות חוזרות ונשנות עם החוק, לרבות הרשעות בעבירות של החזקת סמים, תקיפה ואיומים, לצד חלקו בייזום העבירה ובתכנון העבירה, נתפסו כאינדיקציות למידת מסוכנותו הגבוהה יותר בהשוואה לעמר. בית המשפט התחשב גם בהמלצות תסקיר המבחן, שלא המליצו על שחרורו של המערער, שלא כמו בעניינו של עמר. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי ההבדלים בין הנאשמים היו משמעותיים דיים כדי להצדיק את ההבחנה ביחס אליהם. יתר על כן, הדגיש בית המשפט כי גם אם לא היו הבדלים רלוונטיים, ערך השמירה על שלום הציבור – נוכח חומרתן של עבירות הסמים – היה גובר על עקרון השוויון. לפיכך נדחה הערעור, והמערער יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.