ע"א 184/75

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים על משמורת ילדיהם ותשלומי מזונות. האישה הגישה תחילה תביעה לבית המשפט המחוזי בדרישה למשמורת ומזונות עבורה ועבור הילדים. הבעל הגיב בבקשה לדחות את התביעה בנימוק שלבית הדין הרבני יש סמכות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבעל בעניין משמורת ילדים ומזונות, והביא את האישה לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי נושא משמורת הילדים קשור באופן אינהרנטי לתביעת הגירושין ומצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, כהגדרתו בסעיף 3 לחוק השיפוט של בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). בית המשפט העליון הסכים גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי תביעת הגירושין של הבעל הייתה אמיתית, ולכן לבית הדין הרבני הייתה סמכות לדון בכל עניין הקשור באופן אינהרנטי לגירושין, לרבות משמורת ילדים. בנוסף, בית המשפט העליון קבע כי תביעת המזונות של האישה אינה יכולה להידון בבית המשפט המחוזי, שכן היא הגישה בעבר תביעת מזונות לבית הדין הרבני, שלא בוטלה או נדחתה באופן רשמי. בית המשפט דחה את ערעורה של האישה, אישר את ההחלטה לדחות את תביעתה והדגיש כי כל חשש להטיה במערכת בתי הדין הרבניים אינו מבוסס. פסק דין מקיף זה מסייע להבהיר את גבולות השיפוט בין בתי המשפט החילוניים והדתיים בישראל בענייני גירושין ומשמורת ילדים.