ע"פ 6331/11

תקציר

במקרה הנסקר, דן בית המשפט ביישום "סייג השכרות" כהגנה באישום פלילי שעניינו הרשעה ברצח. המערער טען, כי שכרותו בעת ביצוע המעשה צריכה להפחית מאחריותו מרצח להריגה. בית המשפט בחן את הניואנסים של סעיף 34I לחוק העונשין, המתייחס לדרגות שונות של שכרות והשפעתן על האחריות הפלילית. הנטל להוכיח שכרות מוטל על הנאשם, אשר חייב להוכיח אובדן יכולת להבין את מעשיו עקב שכרות. במקרה דנן, טענתו של המערער בדבר שכרות לא הייתה עקבית והתפתחה בהדרגה, תוך הימנעות ראשונית מלהזכיר אותה בפני רשויות אכיפת החוק או בהצהרות מוקדמות. הראיות, לרבות עדויות עדים וניתוח התנהגות, הצביעו על כך שהמערער היה מודע למעשיו, שכן פעל בהיגיון ומסר הצהרות קוהרנטיות לאחר האירוע, דבר המצביע על הבנה ברורה של האירועים. הבינג' שלו לכאורה על גלולות קלונקס וודקה לא היה מבוסס מספיק, במיוחד בהתחשב ביכולתו לזכור אירועים מפורטים רבים לפני ואחרי הרצח. בית המשפט מצא כי התנהגותו לא שיקפה מצב נפשי לקוי הנדרש כדי להפעיל את הגנת השכרות. יתר על כן, בבואו לשקול שכרות חלקית, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות המצביעות על אי מודעות לפרטי העבירה בשל שכרות. לפיכך, אישר בית המשפט את ההרשעה ברצח, והדגיש כי לא הוכח שכרות מלאה או חלקית כדי להפחית את האחריות הפלילית. החלטה זו התבססה על בחינה מעמיקה של הראיות, ההתיישנות המשפטית ומהימנותו של המערער, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי הערעור לוקה בחסר יסוד וכי ההרשעה ברצח צריכה לעמוד.