עמל"ע 48649-07-10

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על החלטה משמעתית שניתנה נגד עורך דין, שלא התייצב בבית הדין המשמעתי המחוזי לדיון הנוגע לשתי תלונות נגדו. אחת התלונות עסקה בהתבטאויות שאמר נגד כבוד השופט ונגד צד אחר שהיה מעורב בהליך שניהל מרשו. התלונה השנייה נגעה לעימות בלתי חוקי של ארבעה תצהירים. בית המשפט המחוזי מצא אותו אשם וגזר עליו שלוש שנות השעיה, אך בהמשך הפחית זאת בית הדין המשמעתי הארצי לשנת השעיה בפועל ושנתיים על תנאי, בהתחשב בנסיבותיו האישיות. הן הפרקליט והן לשכת עורכי הדין ערערו לבית המשפט המחוזי. עורך הדין טען כי אין סיבה להשעותו שוב, ואילו לשכת עורכי הדין טענה כי מעשיו חמורים ומצדיקים השעיה ארוכה יותר. בית הדין דחה את שני הערעורים, והסכים כי העונש שגזר בית הדין המשמעתי הארצי היה הולם. זאת, בהתבסס על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, נסיבותיו האישיות של עורך הדין והצורך להימנע מעונש חמור שעלול להרתיע עורכי דין אחרים. מכיוון שעורך הדין כבר ריצה את שנת ההשעיה, בית המשפט לא יכול היה לשנות את המצב המשפטי. בית המשפט דחה גם את הערעור הנגדי של עורך הדין, שהיה גם בטרם עת וגם חסר שחר. לפיכך, ההרשעה המקורית עמדה בעינה, יחד עם עונש של שנת השעיה בפועל ושנתיים השעיה על תנאי. השופט סיים את דבריו בכך שהזהיר את עורך הדין להיזהר בהצהרותיו, בהתחשב בעונש המאסר על תנאי התלוי ועומד, וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.