עת"מ 5027-12-15

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה לפסול את עצמם מלשבת בדין. הם פירטו כיצד טענות העותרים כי הדיונים שקדמו לתיק לא היו מספיקים אינן מדויקות. ואכן, התקיימו שני דיונים, שנפרשו על פני ימים רבים והסתיימו בעשרה עמודי פרוטוקול. לעותרים ניתנה שהות נוספת להשמיע את טענותיהם, באדיבות שאינה נדרשת על פי חוק. השופט הדגיש כי הליך העתירה המנהלית שונה מתביעות אזרחיות וכי בית המשפט פעל ביעילות ובמסגרת החוק. השופטת גם דחתה את הטענות בדבר משוא פנים, והדגישה את חובתן להיות חסרות פניות וכי כל ניסיון קודם לפשרה היה רק הבעת דעה. השופט ציין כי בקשת הפסילה של העותרים הגיעה מאוחר מדי וייתכן שמדובר בתמרון אסטרטגי. בהיעדר חשש ממשי למשוא פנים, השופט לא ראה סיבה לפסול את עצמו, במיוחד נוכח טענותיהם הבלתי מבוססות של העותרים. עלויות הבקשה יישקלו לצד הוצאות העתירה, וההחלטה תועבר לשני הצדדים.