הע"ז 58886-07-13

תקציר

הנאשמים, בני זוג נשואים, הואשמו בהעסקת עובד זר כעוזרת בית שלא כדין. האישה הודתה כי העסיקה את העובד, אך חלקה על היקף ההעסקה ובאיזו תדירות ישן העובד בביתם. מנגד, טען הבעל כי אין לראות בו מעסיק של העובד, וכי הוא מסתפק בתשובותיה של אשתו באשר למעמדה המשפטי של העובד, מה שהוביל למסקנה כי היסוד הנפשי של העבירה אינו מתקיים בעניינו, ולכן יש לזכות אותו. בית הדין קיבל את גרסת האישה לנסיבות העסקתה, לפיה העובדת עבדה במשרה חלקית (כשלוש פעמים בשבוע) במשך 5-6 חודשים ושהתה בביתם מעת לעת. עם זאת, בית המשפט הרשיע את האישה בעבירה של העסקת העובד הזר ללא היתר כדין. לגבי הבעל, בית הדין קבע כי הוא העסיק גם את העובדת הזרה, למרות חלוקת האחריות של בני הזוג בנוגע לצוות משק הבית. בית הדין נימק זאת בכך שמאחר ששני בני הזוג נהנו משירותיו של העובד, אין להבחין מבחינה משפטית בין בני הזוג לחלוקת האחריות הפנימית ביניהם כמעסיקים. בנוסף, בית הדין מצא כי לבעל היה היסוד הנפשי הנדרש, שכן הוא ידע על עבודתה של העובדת ויכול היה לברר את מעמדה המשפטי באופן מלא אך בחר שלא לעשות כן. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי הבעל העסיק את העובדת הזרה במודעות, גם אם בעיניים עצומות. בסופו של דבר הורשעו שני הנאשמים בהעסקת העובד הזר שלא כדין. השופט ציין כי הטיעונים לעונש יישמעו במועד מאוחר יותר.