ת"א 7210-06-22

תקציר

התובע, שנפגע בשתי תאונות דרכים נפרדות, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לקביעת דרגת הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונות, ובפרט הראשונה שאירעה ביום 3.6.2015, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובעת ערערה על החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, שקבעו כי היא סובלת מנכות זמנית בלבד וללא נכות לצמיתות, ולכן הגישה בקשה להציג ראיות הסותרות את קביעות המכון. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט, שכן לא מצא טעמים חריגים המצדיקים הבאת ראיות, מה גם שהתובעת כבר עברה דיונים רבים בוועדות רפואיות, ערעורים ופסקי דין של בתי הדין לעבודה, אשר נתנו מענה מספק לחששותיה. בית המשפט קבע כי הבקשה נועדה לעקוף את הפסיקות הקודמות וכי אי שביעות רצונו של התובע מהקביעה הרפואית אינה סיבה מוצדקת להציג ראיות סותרות. תחת זאת, הציע השופט להבהיר את הבקשה לגבי התאונה השנייה והמצב הנפשי לאחר התאונה הראשונה בנפרד. כמו כן חויב התובע לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪.