תלה"מ 27937-03-20

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך זוגי בנוגע למשטר הרכוש והיחסים הכספיים בין בני הזוג. בני הזוג, שנישאו בשנת 1979, ניהלו נישואים ארוכים וסוערים, שהתאפיינו בגיבוש פיזי של דירותיהם, שיפוצים ומאמץ משותף בניהול משק הבית ובגידול שישה ילדים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה הבעלות על דירה שירש הנתבע מאמו. על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, הדירה אינה נחשבת לנכס מאזן כפי שהתקבלה בירושה. עם זאת, התובע טען כי הייתה כוונה משתמעת לחלוק את הדירה. בית המשפט בחן גורמים שונים בקבלת החלטתו, ובהם משך הנישואין, הגיבוש הפיזי של הדירות, השיפוצים והמאמץ המשותף בניהול משק הבית. למרות היעדר חיים הרמוניים וטענת הנתבע כי הדירה צריכה להישאר רכוש נפרד, פסק בית המשפט לטובת התובעת, תוך הכרה בבעלות המשותפת בדירה שירש. בפסק הדין נקבע כי התובעת היא בעלת מחצית הזכויות בדירה, אשר נרשמה על שם אמו של הנתבע. בנוסף, התייחס בית המשפט לשימוש פסול שנעשה בכספי אחיו של הנתבע על ידי התובעים, והמליץ לאפוטרופוס על רכושו של האח לשקול הגשת תביעה להשבת רכוש. למרות התוצאה, שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.