ת"א 12233-05-20

תקציר

התובע, העוסק בניכיון צ'קים, תבע נתבע בן 96 לפירעון 16 שיקים חתומים על ידו, שניתנו לקבלן שיפוצים בשם דוד מרציאנו. השיקים הועברו לתובע על ידי מרציאנו בחתימת הנתבע אך ללא שם המוטב. הנאשם טען כי נפל קורבן למרמה, מצג שווא והשפעה בלתי הוגנת מצד מרציאנו, שפדה את הצ'קים ללא אישורו. בתוך כך, טען התובע כי נפגש עם הנתבע והשלים את הפרטים החסרים על השיקים בנוכחותו. בית המשפט פסק לטובת הנאשם מכמה טעמים. ראשית, התובע לא הגיש סיכומי תשובה עד למועד האחרון שנקבע ולכן ויתר על זכותו לעשות כן. שנית, בית המשפט קבע כי התובע לא היה "מחזיק ראוי" בשיקים כהגדרתם בפקודת השטרות, שכן השיקים היו חלקיים וחסרים פרטים מהותיים בעת קבלתם. טענת התובעת כי פרטים אלה מולאו במהלך פגישה בבית הנתבע נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו והתובע לא פעל בתום לב בהעלמת עין מהנסיבות המחשידות שאפפו את השיקים. בנוסף, התובע לא הוכיח כי החזיק בשיקים בערך, שכן לא הביא כל ראיה להעברת כספים למרציאנו למרות נטל ההוכחה. כתוצאה מכך, התובע היה כפוף להצדקות הנתבע, שכללו מרמה, חוסר תום לב ומצג שווא. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבע כי השיקים הושגו על ידי מרציאנו במרמה וכי התובע לא היה רוכש בתום לב. מאחר שהתובע לא הצליח להפריך את חזקת המרמה, ובהתחשב בהרשעתו הפלילית של מרציאנו בקבלת דבר מה בתחבולה, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשאת בהוצאות הנתבע בסך 35,000 ₪.